יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

כמה טוב שבאת הביתה

תקנאו תקנאו, כי לי יש את החבר הכי מהמם בעולם כולו...
הוא חזר! אני נוסעת לאסוף אותו משדה התעופה! בהתחלה אני לא מזהה אותו. אבל אז אני רואה שהוא עומד בעמידה העקומה האופיינית שלו. אז הבנתי מיד שזה הוא.

אני עם פן והשיער פזור ומתנפנף, וחצאית שהוא עדיין לא ראה. מגף שהוא לא יודע שיש לי... אני קולטת אותו ומתחילה לרוץ.

אז אני רצה!!! וכל השיער שלי עף! והוא מסתכל: "מי זו הפסיכית הזו?" כי הוא לא מזהה אותי עם השיער פזור והבגדים...
ואני מנפנפת בידיים, וקוראת "נושי" ומרוב התרגשות מתחילה לבכות... ואז
הוא קולט אותי! אבל אני רצה כל כך מהר, שלא הצלחתי לעצור ובדיוק הגעתי ואנחנו כמעט נופלים לריצפה מהעוצמה של החיבוק שלי!

איזה נישנוש!!! ואז ריחרחתי, וידעתי שיהיה לו את הריח הנישנושי הטעים הזה ונשמתי אותו לריאות ו....
פוי! מסריח!!!! קקי של פרות, וקקי של הודים, וזיעה של חודשים, ומטוס ובית חולים בגואה וגועל נפש!!!
זה ממש לא היה הריח שאני אוהבת אשר לו ציפיתי...

מזעזע! בעעע. במילה אחת: אכזבה

אנחנו נכנסים לאוטו ואנחנו נוסעים והוא פשוט מסריחצ'ול - שאני מאלצת אותו לפתוח את החלון!

אחר כך הוא מתקלח בבית ומקרצף את עצמו עם אקונומיקה וכלור, ואנחנו מכניסים אותו למכונת כביסה 100 מעלות לשרוף הכל - ועכשיו הוא כמו חדש!

אחרי המקלחת אני נידבקת אליו ולא עוזבת! מחבקת, מנשקת, מלטפת, מרחרחת... מסכן זה כבר מציק לו!

והוא קנה לי מלא מלא מלא מתנות שוות! חולצה שרקום עליה השם שאנחנו קוראים זה לזה "NUSHI" (בסגול), וחולצות של הלהקה האהובה עליי - הביטלס, ושתי שמלות (סגולות), וצמידים הודיים מגניבים מהממים כאלה (סגולים) וקליפס לשיער (סגול) וחם-צוואר מפליז, מהסוג שאפשר להפוך והוא דו צדדי, ואפשר לסגור צד אחד לכובע (שחור וסגול), וגולת הכותרת! עגילים תלויים ארוכים מסברובסקי (בשדה התעופה באמאן - עצירה בדרך חזרה),  בצבע... כן, כן, ניחשתן נכון: כתום!!!! העגילים כתומים!

הוא מבחין בחוסר התלהבות קטנה מצידי בנוגע לעגילים. כי הוא יודע שאם זה היה "הורס" הייתי מתעלפת. ואני לא מתעלפת. רק אמרתי: "וואו, איזה יופי", בחוסר התלהבות (כנראה. באמת שלא התכוונתי. ככה יצא). והוא מבין שבשישי נעשה גיחה לחנות שלהם בתל אביב להחליף...


מה אני אגיד לכם? מלאך הייצור הזה!!! חברה קקה אני! הרי כל מה שהוא מביא מהמם ויפהפה! זה הטעם שלי שדפוק - לו יש טעם מעולה! בהכל!
אני מתה עליו!

מה שהכי כיף זה שהריח שלו חזר מיד אחרי המקלחת... המהממצ'וק הזה!

ובגלל שהחזרתי אותו הביתה, ואחר כך היינו אצלו בבית עם אמא שלו, אחותו, הבת שלה, והכלב - פשוט לא ממש יצא לנו לדבר מרוב ההמולה.

אז בבוקר שלמחרת אנחנו משלימים פערים ומדברים בטלפון שעתיים. מ7 כשאני מגיעה לעבודה, עד 9 כשכל האחרים מתחילים להגיע. הוא מספר לי מלא חוויות וכמה הוא התגעגע... ואני מספרת לו כמה אני התגעגעתי... הוא הכי מאמי בעולם! אני אוהבת אותו כל כך... כמה טוב שבאת הביתה!






האם גם לכם קרה שנפרדתם לזמן רב מאהוב, קרוב משפחה יקר לליבכם, או מישהו שממש התגעגעתם אליו וכשחזר לא נפרדתם? איך היתה ההרגשה? איך היה המפגש? שתפו אותי!

2 comments:

הדס אמר/ה...

קטנה!
תתחדשי על הבלוג הסגלגל...
איזה נושים אתם.

ובטח שקרה לי מקרה שכזה. כשרועיקי היה בצבא!
היתה איזו פעם שהוא קיבל עונש וסגר 52 יום בבסיס!!!! 52! וכשהוא חזר לא הרפיתי! וגם אני הסנפתי אותו והתאזבתי... כי קיוויתי להריח את הריח הנעימי שלו ובמקום זה הרחתי מלא חול וריח של שמן לנשק וכל מני ג'יפה....

איזה כיף שנושי בבית איתך עכשיו!!!

ניבו אמר/ה...

איך שאני אוהב את השיר הזה ...
אני תמיד מקדיש אותו לעצמי, כשאני חוזר מטיול ארוך. (איזה חיים חסריי אהבה לזולת )

תתחדשי על העגילים

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...