יום חמישי, 30 בדצמבר 2010

גומיות או לא להיות

השבוע החלטתי לעשות קצת סדר בקערת ה'שמונצעס' שלי. אתם יודעים נו - הקערה הזו שבה אנחנו שומרים את כל הדברים הפיצפוניים שאנחנו נתקלים בהם ברחבי הבית, לא ממש יודעים מה לעשות איתם אבל אנחנו בכל זאת שומרים, כי "ממש חבל לזרוק".
כפתור שהתרופף ונפל מאיזה בגד ועוד לא תפרנו (וכנראה גם לעולם לא נתפור), בורג קטן שמצאנו שכנראה עף ממשהו ואיננו יודעות מניין, גומיות, סיכות קטנות לשיער, פקק של עט, סוכריה עטופה, מטבע מארץ רחוקה... ועוד כהנה וכהנה.
אז אחרי שתפרתי את הכפתור, ואחרי שהעברתי את חפצי השיער למגירה המתאימה בחדר האמבטיה, נוכחתי לדעת שיש לי מלא גומיות.

גומיות - תמיד כדאי לשמור אותן למקרה הצורך


מאיפה כל הגומיות האלה? בשלל צבעים וגוונים?

ושאלה נוספת ויותר מעניינת... מה עושים עם כל הגומיות האלה???

יום שלישי, 28 בדצמבר 2010

כמה טוב שבאת הביתה

תקנאו תקנאו, כי לי יש את החבר הכי מהמם בעולם כולו...
הוא חזר! אני נוסעת לאסוף אותו משדה התעופה! בהתחלה אני לא מזהה אותו. אבל אז אני רואה שהוא עומד בעמידה העקומה האופיינית שלו. אז הבנתי מיד שזה הוא.

אני עם פן והשיער פזור ומתנפנף, וחצאית שהוא עדיין לא ראה. מגף שהוא לא יודע שיש לי... אני קולטת אותו ומתחילה לרוץ.

אז אני רצה!!! וכל השיער שלי עף! והוא מסתכל: "מי זו הפסיכית הזו?" כי הוא לא מזהה אותי עם השיער פזור והבגדים...
ואני מנפנפת בידיים, וקוראת "נושי" ומרוב התרגשות מתחילה לבכות... ואז
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...